עצות קטנות למעשים גדולים

ברגעי שפל נחשפים לא רק אלה ששחו עירומים, כאמרתו המפורסמת של וורן באפט, אלא מתגלים במלוא תכונותיהם כל השחיינים כולם: האמיצים והפחדנים, ההגונים והרמאים, מוליכי הדרך ומוליכי השולל. התנ"ך מלא בסיפורים על "נביאי שקר" ו"נביאי אמת".

שנים רבות השאתי עצות לאנשים חכמים ונבונים, שגם הם מצאו עצמם ברגעי משבר אבדי דרך. זכרתי תמיד את אמרתו של הדלאי למה "כשאתה מדבר אתה בסך הכל חוזר על מה שכבר ידעת", אבל תמיד שיננתי לפיהם גם את חלקה האחר של האמרה "אם תקשיב יתכן שתלמד משהו חדש". ולכן העצה הראשונה והמידית שלי הייתה – תקשיבו. שמעו מה יש לעם שלכם לומר. הטו אליו אוזן בתשומת לב ובכוונה אמתית. לא דרך מסננת של הסובבים אתכם, ובכללם היועצים.

לכאורה, עצה פשוטה, אך קשה מאוד ליישום, במיוחד אצל אלה החשים עצמם מורמים מעם. שהם יקשיבו? יש חכמים מהם? אילו היו חכמים כמוהם – הם היו צריכים להיות בכיסא שעליו אני יושב כרגע. ההתנשאות הזו צוברת כוח ותנופה ככל שאדם ותיק יותר במשרתו הרמה. מי שאינו יודע להקשיב – ממילא לא ימשיך לשמוע בעצותיך. חבל על הזמן.

אריאל שרון היה מלך המקשיבים. הוא רחש כבוד למה ששמע, גם אם, בסופו של דבר, החליט לבחור בדרך אחרת. אם בחרת דרך – תהייה צמוד אליה. את התורה הפשוטה הזו יודע כל מי שכמפקד זוטר לקח את הכיתה למסע ניווטים. אם יש לך חשד שבחרת בדרך הלא נכונה – שיהיה לך האומץ לחזור ל"נקודת האפס" ומשם להתוות  דרך חדשה.

האמרה הפשוטה, אותה אנו שומעים בוייז "מחשב מסלול מחדש" הופכת לנטל כבד אצל "האנשים החשובים". אני שאבחר מסלול מחדש, מה פתאום? במילים אחרות, הצורך להשתחרר מנטל החשיבות העצמית ולראות במשימה את העיקר ,ואם צריך לומר טעיתי ,אז אומרים – זוהי עצה פשוטה אך קשה מאוד ליישום מאין כמוה.

רוני מילוא היה מלך הפרקטיקה הזו. שינוי הדרך נעשה אצלו באופן מרשים, גם אם הוא עבר דרך ייסורים אצל יצחק שמיר, שלא היה קל להניח לפניו דרך חדשה, המנוגדת לכל מה שהם שיננו עד אז. הנבחר- ולא חשוב באיזה תפקיד- חייב לאמוד את הסיכוי האמתי לתוכנותיו. הערכה נכונה תהיה הדלק שיפעיל את המנוע שלו. משה גביש בתפקידו כיו"ר רשות השידור היה מלך בחישובי סיכויים. אני משוכנע כי רבים מעובדי רשות השידור לשעבר מצטערים היום צער רב שלא הקשיבו לו.

אז כל אדם בתפקיד ציבורי חייב להאמין בדרכו , אחרת חבל על כל  מאמציו. יועציו יכולים ללכת הביתה. בני בגין היה האיש שהוביל את "מהלך ההקשבה" מול הבדואים להסדרת ההתיישבות החדשה של הם בנגב. הוא נטש-או הונטש, אבל לרגע לא איבד את אמונתו בדרך שהותוותה במאמץ רב.

הבאתי ארבע דוגמאות בלבד – אולי בהשפעת חג הפסח של ארבעה  בנים- שעם כולם עבדתי במהלך השנים. זה המקצת המחזיק את המרובה- אבל נוכל להסתפק בכך אם קברניטי ישראל, המובילים אותנו  עכשיו בשעה קשה זו, יסתפקו במקצת הזה.